פסק-דין בתיק תא"ק 19789-08 - פסקדין

התובעת והנתבעת שכנגד, היא חברה הרשומה ברשות הפלסטינית שמקום מושבה בעיר רמאללה, העוסקת בייצור, מילוי ומכירת משקאות קלים ומים מינראליים (להלן - התובעת). הנתבע והתובע שכנגד, הוא סוחר סיטונאי ומפיץ של משקאות קלים ומים מינראליים שמנהל את עסקו בירושלים (להלן - הנתבע). במהלך תקופה של קרוב לשנתיים, שראשיתה באמצע שנת 2007, רכש הנתבע מהתובעת מוצרים לשם שיווקם והפצתם באיזור ירושלים.

התביעה העיקרית הוגשה נגד הנתבע בגין חוב בסך של 193,945 ש"ח, שלטענת התובעת הנתבע חייב לה  לאחר שביטל המחאות שבאמצעותן שילם עבור סחורה שסיפקה לו וסירב לשלם את יתרת חובו. 

בתביעה שכנגד טען הנתבע, שהתובעת היא זו שהפרה את ההסכם שהיה ביניהם, בכך שהפרה את תנית הבלעדיות שהוסכמה בין הצדדים, לא סיפקה סחורה מוזמנת, סיפקה סחורה פגומה ולא עמדה בתנאים נוספים שעליהם הוסכם, כפי שיפורט בהמשך הדברים. בשל אלו, תבע הנתבע סך של 510,590 ש"ח (מתוכם סך של 150,000 ש"ח נתבע בגין עוגמת נפש).

א.         רקע דיוני

2.         התביעה העיקרית הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ביום 30.10.2008, שבה כאמור, נתבע הנתבע לשלם לתובעת סך של 193,945 ש"ח עבור סחורה שרכש ממנה בחודשים יולי עד ספטמבר 2008. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה להטלת עיקול זמני. לאחר שהתובעת המציאה עירבון כספי וערובה נוספת, ניתן ביום 19.11.2008 צו עיקול זמני. לאחר שהנתבע הגיש בקשה לביטול העיקול הזמני, התקיים דיון ביום 8.1.2009 שבמהלכו הסכימו הצדדים שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך של 200,000 ש"ח, העיקול הזמני יבוטל, ולנתבע תינתן רשות להתגונן.

הנתבע אמנם הפקיד את הערבות הבנקאית והגיש כתב הגנה ביום 9.2.2009. באותו מועד גם הגיש את התביעה שכנגד.

3.         מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עאמר קיק (להלן - קיק), אחראי המכירות של התובעת. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע עצמו, וכן הוגשו תצהיריהם של רואה החשבון שלו, מר מוחמד אזחימאן (להלן - רו"ח אזחימאן), של מר אילן כהן, מנכ"ל חברת ד.דש, חברה לשיווק בע"מ, שהיה מנהל המכירות של חברת טמפו בע"מ ועבד מטעמה עם הנתבע (להלן - כהן), וכן של אחמד סיאם שהועסק בעבר על-ידי התובעת (להלן - סיאם).

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 27.9.2011, שבה נחקרו המצהירים על תצהיריהם, למעט מר כהן, שתצהירו לא התקבל, לאחר שהתקבלה התנגדותו של בא-כוחה של התובעת להגשת תצהירו ולעדותו. הטעם לכך היה שעדותו התיימרה להיות עדות שבמומחיות בעניין התקשרויות בין יצרן משקאות למפיץ משקאות, ללא קשר לנסיבות ההתקשרות שבין הצדדים במקרה הנדון. העובדות היחידות שהובאו בתצהירו, התייחסו להסכם שהיה בתוקף בין הנתבע לבין חברת "טמפו", שמר כהן היה מנהל המכירות שלה, אך לא הייתה קשורה להתקשרות עם התובעת. מסיבה זו לא התקבל תצהירו וכן מאחר שבכל הקשור לתוכן עדותו שהתיימרה להיות עדות על עניין שבמומחיות, לא הוגשה חוות-דעת ערוכה כדין (עמ' 3 בפרוטוקול).

התובעת ביקשה גם לפסול את עדותו של רו"ח אזחימאן, אך בקשה זו נדחתה מאחר שהעיד על עובדות בעניינו של הנתבע. אך זאת בכפוף לכך שתילקח בחשבון העובדה שתצהיר זה לא נתמך במסמכים בענין הנתונים המובאים בו (עמ' 9-8 בפרוטוקול).

4.         לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומי טענותיהם בכתב. מטעם התובעת הוגש ביום 21.11.2011 ומטעם הנתבע הוגש ביום 22.1.2012 וביום 6.3.2012 הוגשה תשובת התובעת לסיכומי הנתבע.

ב.         עיקרי העובדות הדרושים לתביעה

5.         התובעת היא כאמור, חברה הרשומה ברשות הפלסטינית שמקום מושבה בעיר רמאללה, העוסקת בייצור, מילוי ומכירת משקאות קלים ומים מינראליים, והנתבע הוא סוחר סיטונאי ומפיץ של מוצרים אלו, המנהל את עסקו בירושלים.

במהלך שנת 2007, הוסכם בין הצדדים, שהנתבע ישווק את מוצריה של התובעת. עוד הוסכם שלתובעת תינתן מסגרת אשראי לרכישות עד סך של 200,000 ש"ח, בכפוף להמצאת ערבות בנקאית בסך של 100,000 ש"ח.

במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נערכה טיוטת הסכם אשר אין מחלוקת שלא נחתמה. טיוטת הסכם זו כללה תנאי, שלפיו לנתבע תינתן זכות להפצה בלעדית של מוצרי התובעת (נספח א' של תצהיר הנתבע).

6.         במהלך חודשים יולי עד ספטמבר 2008, רכש הנתבע מהתובעת מוצרים שסופקו לו בפועל, בשווי של 193,945 ש"ח וגם הזמין סחורה נוספת, אשר לפי טופס ההזמנה מיום 26.8.2008 היו בשווי של 637,860 ש"ח  (נספח ד' של תצהיר הנתבע).

בתמורה למוצרים שנרכשו וסופקו, שילם הנתבע סך של 146,532 ש"ח בארבע המחאות מעותדות (המחאה בסך 11,988 ש"ח ליום 29.9.2008; המחאה בסך 57,072 ש"ח ליום 8.10.2008; המחאה בסך 46,320 ש"ח ליום 29.10.2008; המחאה בסך 31,152 ש"ח ליום 5.11.2008 - נספח ג' של תצהיר התובעת).

התובעת ביקשה להפקיד את שתי ההמחאות הראשונות במועד פירעונן, ואז התברר לה שהן בוטלו, בשל הוראת הנתבע לבנק שלא לפרוע את ההמחאות. משהבינה שהנתבע מסרב לפרוע את חובו, הוגשה התביעה העיקרית.

7.         הנתבע טען, כי למרות הזמנת המוצרים מיום 26.8.2008 בשווי של 637,860 ש"ח, סיפקה לו הנתבעת סחורה בשווי של 127,572 ש"ח בלבד. עוד נודע לו לטענתו, שהתובעת מכרה את מוצריה לקמעונאים באמצעות מפיצים אחרים, בניגוד לתוכן ההסכמות בינו לבין התובעת, שלפיהן לטענתו, הוא המשווק הבלעדי של מוצריה באזור ירושלים. לפיכך שלח אל התובעת מכתב ביום 28.9.2008, שבו הודיע לה כי מאחר שהפרה את ההסכמות עימו ללא הודעה מראש, הוא נאלץ לבטל את המחאותיו עד אשר תמלא התובעת אחר התחייבויותיה (נספח ה' של תצהיר הנתבע).

ג.          עיקרי טענות הצדדים